ביה"ד קיבל ערעור על חומרת העונש בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות

1. המשיב, טוראי דניס אלכסייב, הורשע בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. עניינה של ההרשעה הימנעותו מלהתייצב לשירות סדיר במשך כחמש שנים וחצי. בית הדין קמא הטיל על המשיב ארבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. התביעה הצבאית הראשית מערערת על קולת העונש.
2. בית הדין קמא סקר את נסיבותיו של משיב: המשיב עלה לארץ ב-1998 עם רעייתו דאז. לאחר שעזבה אותו רעייתו והוא החל להשתמש בסמים ובאלכוהול, מצבו הכלכלי התדרדר. בהמשך עלו הוריו לארץ. המשיב נישא בשנית. רעייתו סובלת מבעיות נפשיות והיא מאושפזת מעת לעת. המשיב צבר חובות כבדים והוא נתון בסכנת פינוי מדירתו. במהלך הדברים נקרא המשיב להתייצב בלשכת הגיוס. הוא התייצב מספר פעמים וביקש לפטור אותו מחובת השירות. רשויות הגיוס דחו את בקשתו והוא נקרא להתייצב לשירות בן 18 חודשים, אליו לא התייצב. בעת מעצרו המליצה ועדת התאמה לשירות לפטור אותו משירות ביטחון.
3. בית הדין הנכבד קבע כי אינו ממצה את הדין עם המשיב, מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות.
4. התביעה סבורה כי העונש שנגזר על המשיב מופרז בקולתו. להשקפתה ניתן משקל רב מידי לנסיבות האישיות, ביחס לטיבה של העבירה ומשכה של ההיעדרות. התביעה סבורה כי בנסיבות העניין יש ליתן משקל מוגבל לעובדת פיטוריו של המשיב משירות, שכן במו ידיו הביא המשיב, בהתנהגותו הרעה לכך שאינו מתאים עוד, היום, לשירות צבאי.
5. בא כוחו של המשיב ביקש להותיר את גזר הדין על כנו. להשקפתו גזר הדין איזן נכונה את חומרת מעשיו של המשיב עם נסיבותיו האישיות והעובדה כי יפוטר משירות בטחון.
6. המשיב השתמט מגיוס משך תקופה ארוכה מאוד. עניינו של המשיב נבדק, לבקשתו, בתקופה שנועדה לגיוסו, בקשתו לפטור נדחתה והוא נמצא כשיר לשירות. היום, לאחר שנים, נמצא כי אינו מתאים לשירות. אין חולק כי המועד הקובע לעניין גזירת הדין, בהקשר זה, הוא המועד שנועד לגיוסו (ראו ע/152/98 התובע הצבאי הראשי נגד טוראי גסנוב). אז יכול היה להתגייס ולשרת בצבא (שירות מקוצר, כקביעת גורמי הצבא, לפי גילו אז ומועד הגעתו לארץ).
7. עבירה כגון זו ראויה באופן רגיל לענישה מכבידה הרבה יותר מן העונש שהוטל על המערער, שנועדה להבהיר כי "...מי שעולה ארצה על מנת להנות מהיתרונות של השהות בה, חייב לדעת כי הוא מקבל על עצמו גם את החובות המוטלות על פי דין, ובכללן החובה, שיש הרואים בה זכות, לשרת בצה"ל.." (ע/244/99  התובע הצבאי הראשי נגד טור' פבריקנט).
8. כל השופטים סבורים כי עונש המאסר שהוטל על המשיב נמוך באופן משמעותי מן העונש הראוי למשיב. אשר לקבלת הערעור נחלקו דעותינו.
9. רוב השופטים רואים להחמיר בעונשו של המשיב. שופטי הרוב סבורים שמצבו האישי והסוציואקונומי של המשיב אינו שונה או חמור ממצבם של רוב הנאשמים בעבירות דומות. אך משום שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, רואים רוב השופטים להעמיד את עונש המאסר לרצוי בפועל על שישה חודשים, שמניינם מיום מעצרו.
10. אחד השופטים סבור כי על אף שהעונש שהטיל בית הדין קמא על המשיב נמוך מן הראוי, ניתן להותירו על כנו, בשים לב לנסיבותיו האישיות יוצאות הדופן של המשיב, נסיבות שחלקן היו קיימות כבר בעת עלייתו לארץ.
11. פסק הדין כדעת רוב השופטים. עונש המאסר לרצוי בפועל יועמד, אפוא, על שישה חודשים שימנו מיום מעצרו. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם.

ניתן והודע היום, כ"ח באלול התשס"ז‏, 11 בספטמבר 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

אב"ד                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                  העתק           נאמן           למקור

                                                                        רס"ן     נילי שרעבי - בלומנטל

תאריך: ______________________                    ק.                בית                הדין